הקרנה היא תהליך של הפרדת מסה של חומרים רופפים-הכוללים חלקיקים בגדלים שונים-לכמה דרגות שונות על ידי העברתם שוב ושוב על פני משטח מסך יחיד או רב-שכבתי הכולל נקבים בחלוקה אחידה.
חלקיקים גדולים יותר מפתחי המסך נשארים על פני המסך והם מכונים "גודל יתר" (או מסך-עליות) עבור אותה שכבה ספציפית; לעומת זאת, חלקיקים הקטנים יותר מהפתחים עוברים דרכם ונקראים "תת-גודל" (או מסך-תחת).
תהליך ההקרנה בפועל מתפתח באופן הבא: כאשר נפח גדול של חומר רופף-מתאפיין בתערובת כאוטית בגדלים משתנים של חלקיקים-מוכנס למשטח המסך, בתחילה רק חלק קטן מהחלקיקים יוצר מגע עם פני השטח. עם זאת, הרטט של תיבת המסך גורם לשכבת החומר להתרופף; פעולה זו מרחיבה את החללים המתרחשים באופן טבעי בין החלקיקים הגדולים יותר, ובכך מאפשרת לחלקיקים קטנים יותר לנצל את ההזדמנות לעבור דרך הרווחים הללו ולנדוד לשכבה שמתחת או על גבי מסוע.
מכיוון שהפערים בין החלקיקים הקטנים יותר צרים מכדי שהחלקיקים הגדולים יותר יוכלו לחדור, מסת החלקיקים המופרעת במקור עוברת הפרדה. באופן ספציפי, החומר מתחלק לפי גודל החלקיקים, ויוצר דפוס סידור מובהק שבו החלקיקים העדינים יותר מתיישבים בתחתית בעוד החלקיקים הגסים יותר נשארים בחלק העליון.
כשהם מגיעים למשטח המסך, החלקיקים העדינים-במיוחד אלה הקטנים מפתחי המסך-עוברים דרך הרשת. זה משיג בסופו של דבר הפרדה של חלקיקים גסים ועדינים, ובכך משלים את תהליך הסינון. אף על פי כן, רק לעתים נדירות ניתן להשיג הפרדה מושלמת; בפועל, חלק מסוים מהחומר התחתון נשאר בדרך כלל נבלע בתוך החומר המוגזם.
במהלך מעבר של חלקיקים עדינים דרך המסך, למרות שכל חלקיקים כאלה קטנים יותר מהפתחים, הקלות שבה הם עוברים משתנה. חלקיקים שמידותיהם קרובים לגודל פתחי המסך נתקלים בקושי רב יותר במעבר; יתרה מכך, ניווט בין הפערים הביניים בין חלקיקים בשכבה שמתחת לפני המסך מהווה אתגר אדיר עוד יותר.
